איילת השחר | ניה. פילאטיס

StartFragment אני רוצה לפתוח בוידוי, אני אסמטית. נכון זה לא נשמע כזה מרגש ובכל זאת , להיות מורה לניה ריקוד ולסבול מבעיות נשימה זה לא כזה שוס. נשימה היא הדבר הכי בסיסי שקיים, אנחנו נכנסים לעולם הזה בשאיפה ראשונה ויוצאים ממנו בנשיפה אחרונה וביניהם כל החיים עושים את הפעולה הפשוטה הזו בלי שליטה, או מחשבה זה חלק מהמהות. עד.. שזה כבר לא כזה פשוט. פתאום באמצע החיים קיבלתי את ההתקף הראשון. ומאז אני יוצאת ונכנסת עוברת התקפים קלים או כמו עכשו קשים. בזמנים כאלה אני חייבת לעצור רגע ולשא

להביא את עצמי נטו ולהיות שם 100% עבור מי שמגיעה.לרקוד איתי. אני מורה לפילאטיס כבר 15 שנים. על הסיבות והסיפור שלי עם הפילאטיס בבלוג אחר. לניה הגעתי אחריי הפסקת עישון ובמשקל של 35 ק"ג מעל הנורמל שלי.אבל.. וזה האבל הגדול כשראיתי את הניה ראיתי משהו שהוא גדול עוד יותר ממני,משהו שנוגע והמשהו הזה משך אותי מיד פנימה. תמיד הייתי אישה תשוקתית כזו שמתלהבת מדברים קטנים וכמו ילדה מביטה בצבע או ענן בשמים. והלכתי ללמוד להיות מורה לניה בלי לשאול שאלות נמשכת אל הלא נודע ,וראיתי רחוק. נושא המש