ניה כאוויר לנשימה

StartFragment

אני רוצה לפתוח בוידוי, אני אסמטית. נכון זה לא נשמע כזה מרגש ובכל זאת , להיות מורה לניה ריקוד ולסבול מבעיות נשימה זה לא כזה שוס.

נשימה היא הדבר הכי בסיסי שקיים, אנחנו נכנסים לעולם הזה בשאיפה ראשונה ויוצאים ממנו בנשיפה אחרונה וביניהם כל החיים עושים את הפעולה הפשוטה הזו בלי שליטה, או מחשבה זה חלק מהמהות.

עד.. שזה כבר לא כזה פשוט.

פתאום באמצע החיים קיבלתי את ההתקף הראשון. ומאז אני יוצאת ונכנסת עוברת התקפים קלים או כמו עכשו קשים. בזמנים כאלה אני חייבת לעצור רגע ולשאול את עצמי מה הגוף שלי רוצה לומר לי בנוסף, כי כשאין אוויר אחד הדברים שקורים זה שהכל נעצר ומתגמד, זה הישרדותי לנשום.

מודה הפעם לא עצרתי בזמן, אני כל כך אוהבת ניה והגיעו המון בנות חדשות ומהממות לרקוד איתי שלא הקשבתי לעצמי ולגופי. בנות טעות חמורה!

הוואנדרוואמן שבי זו המושלמת שתמיד עושה הכל ויכולה הכל הרימה ראש ובמקום ללטף אותה ולומר לה בואי ננוח קצת עכשו המשכתי.

המחיר כבד אני מושבתת עכשו.

ניה מהווה עבורי היום נקודת אחיזה אהובה ומשחררת , זה המקום בו גם אני נותנת דרור לילדה שבי, זו שלא עושה חשבון,לרקדנית שבי שרוקדת כאילו אף אחד לא רואה,האישה שבי שמאפשרת לחושניות והנשיות לפרוץ החוצה. וכשאני מוקפת בנשים רוקדות הלב שלי מתרחב כל פעם עוד קצת משמחה

אז עד ספטמבר אני נחה

ואוטוטו חוזרת me time לוקחת קצת

חופשה נעימה

EndFragment

Featured Posts
Recent Posts
Archive